הולדה בעוולה – מומים ופגמים

הריון בדיקות ומעקבים

ההתפתחות במכשור הרפואי מאפשרת כיום גילוי רחב של פגמים ומומים מולדים במהלך היריון.

בדיקות אלה נועדו לאפשר ליולדת או לבני הזוג מעקב אחר התפתחות הריון תקין, גילוי גורמי סיכון, מומים, פגמים ואת האפשרות להפסקת ההריון, ולחסוך מהוולד והוריו חיי סבל. סביב סוגיה זו האם “טוב מותו מחייו” לקוחה מתחום הפילוסופיה המתארת את ההתחבטות בהלכות שניתנו במהלך 30 שנה האחרונות בישראל.

ההלכה הפסוקה הכירה בחשיבות הבדיקות לגילוי מומים ופגמים המטילה אחריות על רופא או מוסד רפואי על שמנעו מבני הזוג את האפשרות להביא לפסקת ההריון.

עילת התביעה של הורי הוולד בגין הולדה בעוולה הוכרה בישראל לראשונה באמצע שנות ה-80 ויחד איתה הוכרה גם זכות התביעה בגין “חיים בעוולה” לילוד עצמו, מכוח הטענה כי יש לפצותו על החיים כבעל מוגבלות, כאשר לרוב תביעות אלו נדונו ביחד.

לאחרונה ביטל בית המשפט העליון את עילת “חיים בעוולה” מתוך תפישה מוסרית כי מום מולד אינו מבטל את ערך החיים, וכיום ניתן לתבוע רק בגין הולדה בעוולה.

המורכבות שבתביעות אלו מצריכות התייעצות עם עו”ד העוסק בתחום, אשר יבחן את השאלות המשפטיות והיקף הנזק הצופה בפני עתיד וצרכיו המיוחדים של הוולד בהתאם למגבלות.

הוכחת תביעה בגין הולדה בעוולה

בכדי להוכיח את התקיימות עילת התביעה, התובעים נדרשים להוכיח שני תנאים מצטברים:

1. עליהם להוכיח כי אם היו עומדים בפני הוועדה להפסקת הריון המידע הרפואי המלא (כלומר לא היתה מתקיימת הרשלנות) הוועדה היתה מאשרת את הפסקת ההריון.
2. בנוסף על ההורים להוכיח כי אם היה ניתן להם כל המידע הרפואי, הם היו מחליטים על הפסקת ההריון.

מאחר ואין זה פשוט להוכיח בצורה משפטית ראייתית את התנאי השני, קיימת חזקה משפטית לפיה אם הוכח שהוועדה להפסקת הריון היתה מאשרת את הפסקת ההריון, חזקה שההורים גם היו בוחרים להפסיק את ההריון, חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי הצד שהתרשל.

 פיצויים בגין הולדה בעוולה

הורי היילוד יהיו זכאים לפיצוי על ההוצאות “העודפות” שנגרמות להם עקב גידולו של ילד בעל מוגבלות עד להגעתו לבגרות. בנוסף זכאים ההורים לפיצוי על הפגיעה באוטונומיה אל שלא ניתנה להם האפשרות לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך או הפסקת ההריון,  ועל הסבל והקושי הנפשי שהוא מנת חלקם בעקבות היותם הורים לילד בעל מוגבלות.

ביטול עילת התביעה של חיים בעוולה וההשלכות על עילת הולדה בעוולה (פיצויים והתיישנות)

כאמור בפסק דין שניתן בחודש מאי 2012 ביטל בית המשפט העליון את עילת התביעה של “חיים בעוולה” וקבע כי מעתה רק להורים ולא ליילוד קיימת עילת תביעה. בכל הנוגע להשלכות על סכום הפיצוי קבע בית המשפט העליון כי הפיצויים הניתנים בתביעת הולדה בעוולה יורחבו ויכללו פיצוי על הוצאות הקיום הרגילות של הילד וגם על הוצאות הטיפול הרפואי, השיקומי והסיעודי שלו גם בתקופת בגרותו ולמשך כל ימי חייו. כך בעצם, סכום הפיצוי בתביעה של הולדה בעוולה יישאר כמעט זהה לסכום הפיצוי בתביעה משותפת בעילה של הולדה בעוולה וחיים בעוולה (ע”א 1326/07 ליאור המר נ’ פרופ’ עמי עמית ואח’). ההשלכה המשמעותית יותר של פסק הדין הינה שבעוד שבעבר ניתן היה להגיש את התביעה המשותפת עד שהיילוד הגיע לגיל 25, כיום חלים על תביעה בגין הולדה בעוולה דיני ההתיישנות הכלליים ועילת התביעה מתיישנת לאחר שבע שנים. כלומר, ההורים יכולים להגיש את התביעה עד שבע שנים מיום הלידה. מכאן שבכדי לזכות בפיצוי (היכול להגיע למיליוני שקלים) יש לפנות כבר בשנות חייו הראשונות של הילד לקבלת ייעוץ משפטי לקראת הגשת תביעה.