נפגע אשר נותרה לו נכות רפואית או נפשית, חייב להוכיח את נכותו באמצעות חוות דעת רפואית, במסגרת החוק לנפגעי תאונות דרכים הנפגע אינו יכול להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, אלא עליו להגיש בקשה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר יחווה את דעתו המקצועית בנושא.
קביעת המומחה הרפואי בשאלה האם נותרה לנפגע נכות הינה חשובה ביותר ומשפיעה על גובה הפיצוי לו זכאי הנפגע, שכן נכות צמיתה הינה בעלת השלכות עתידיות, כגון פגיעה בכושר השתכרותו לעתיד ותפקודו היומיומי.
מינוי מומחה על ידי בית המשפט
על מנת שבית המשפט ימנה מומחה רפואי מטעמו, על הנפגע להראות לבית המשפט כי קיימת ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות רפואית. כלומר, הנפגע אינו צריך להוכיח כי נותרה לו נכות, אלא עליו להצביע על הסיכוי כי תקבע לו נכות מתוך המסמכים הרפואיים מטעמו.
גישה זו מקלה עם הנפגע ומטרתה למנוע עוול, שכן דחית הבקשה למינוי מומחה רפואי תסגור את הגולל על הנפגע שלא יכול להוכיח את נכותו הרפואית.
מינוי מומחה מוסכם בטרם הגשת תביעה
דרך נוספת לקביעת נכות רפואית לנפגע הינה פניה לחברת הביטוח למנות מומחה רפואי שזהותו תקבע בהסכמת הצדדים, חברת הביטוח אינה חייבת להסכים למינוי מומחה מוסכם, אך במקרים מסוימים בהם אין מחלוקות רבות מינוי זה עשוי לייעל את ההליך ולחסוך לחברת הביטוח בהוצאות הכרוכות בניהול התיק בבית המשפט.
ככל שהצדדים לא הגיעו להסכמה גם לאחר קביעתו של המומחה המוסכם, הנפגע יהיה רשאי להגיש כתב תביעה לבית המשפט, וחוות דעת המומחה תשמש כחוות דעת מטעם בית המשפט.
תשלום שכר טרחת המומחה הרפואי
בהליך משפטי כאשר בית המשפט קובע כי קיימת ראשית ראיה לנכות, שכר טרחת המומחה ימומן על ידי חברת הביטוח, אך אם בסופו של הליך יתברר כי בקשת הנפגע למינוי מומחה רפואי הייתה מיותרת ובלתי מוצדקת או כאשר לא נקבעה נכות צמיתה, הנפגע עלול לשאת בשכר טרחת המומחה או שכרו יקוזז מסך הפיצוי שישולם לנפגע על ידי חברת הביטוח.
